1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום לתעבורה בת"א (כב' השופט גרטי), אשר הרשיע את המערער בעבירות של אי ציות לתמרור ב(36) ואי מסירת פרטים, וגזר עליו 3 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי, כמו גם התחייבות.

            לציין, שאף שהמערער הורשע על פי הודאתו, הרי ב"כ העלה טענות כנגד אופן התנהלות הדברים בבית המשפט קמא, שעה שזה הודיע לסניגור על סירובו לדחות את הדיון לאחר שהמערער לא התייצב, ולפיכך נאלץ הסניגור להכריז ש"אלה הם עדיי", למרות שהיה בכוונתו להעיד גם את המערער.

עוד ראוי לציין שבמסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, הסכימה התביעה למחיקת הוראת חיקוק אחת שיוחסה למערער, נהיגה בקלות ראש, והמערער הודה בעובדת כתב האישום המתוקן.

2.         בדיון בפניי חזר עו"ד גולן על טיעוניו שפורטו בהודעת הערעור, ובית משפט זה הודיע לעו"ד גולן שטיעונו אינו מקובל עליו, והרי חזקה על עו"ד גולן שהיה עומד על המשמר, ולא מודה בשמו של מרשו, אילו אכן היתה למרשו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אף לחילופין היה זה עומד על גרסתו בדבר חוסר אשמה, אך עיון בפרוטוקול בית משפט קמא מלמד שלאחר שבית המשפט דחה את בקשת הדחייה, ובדין עשה זאת, הודה הסניגור במסגרת הסדר טיעון חלקי בעובדות כתב האישום המתוקן לאחר שהתביעה הסכימה למחיקת אחת מהוראות החיקוק.

3.         אף שמדובר בהודאה של ב"כ המערער בבית המשפט קמא, עיון ובדיקה מעמיקים של גרסת המעורב, מלמדים כי לא היה מגע בין כלי הרכב, ולטענת המעורב, כפי שזו בא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, שעה שהוא נחקר בחקירה ראשית ונגדית, הרי משהבחין הוא ברכב המערער ניסה להאט את מהירות נסיעתו ואף להביא את הקטנוע למצב של עצירה מוחלטת, אך הקטנוע החליק על הכביש והביא לנפילתו בסמוך לרכב המערער, מבלי שיהיה מגע בין כלי הרכב או בין המעורב לבין רכבו של המערער.

            עוד ראוי להדגיש ולציין, שגרסה זו של המעורב אין בה כדי לשלול את הטענה שהועלתה על ידי הסניגור שנהיגתו של המעורב גם היא לקתה בחוסר זהירות, שלא לומר התאמה לתנאי הדרך ויתכן וה"פגיעה" נגרמה מחוסר מיומנות שלו וחוסר יכולת שלו לשלוט על הקטנוע, שעה שהוא ראה את רכב המערער.

            אין בית המשפט גם יכול להתעלם מהטענה שהמעורב בעצמו לא מצא לנכון למסור לידי המערער את פרטיו, אלא ביקש לקבל מהמערער את מסמכי הרישוי שלו, כאשר זה חזר וטען בפניו שהוא לא פגע בו ולא היה כל מגע בין כלי הרכב. 

            עיון בגרסת הנהג המעורב מעלה עוד שזה בחר לעזוב את המקום לא משום שהמערער איים עליו, אלא משום חששו של המעורב מהתקהלות שהיתה במקום, כאשר אין הוא מייחס למערער כל חלק בכך, ואינו טוען שהמערער עמד בתוקף על סירובו למסור לו את פרטיו, אלא לכל היותר על טענתו שלא היה מגע בין כלי הרכב.

4.         גם אם היה מקום להרשעת המערער בעבירה של אי מסירת פרטים, והדבר מעורר שאלה משפטית נכבדה, הרי נסיבות העניין מלמדות בהכרח על מצב שבו המערער לא סירב למסור את פרטיו מתוך כוונה להתחמק מאחריות, אלא כחלק מגרסתו שהוא לא פגע ברכב המעורב, כאשר המעורב מצא לנכון לעזוב את המקום מפני חשש שהתעורר בליבו, לאחר שקהל התאסף סביב מקום התאונה.

5.         בנסיבות שכאלה דומה שבית המשפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער, שעה שלא נתן משקל ראוי לטענות שהועלו על ידי הסניגור, אך בעיקר להשתלשלות האירועים כפי שפורטה על ידי הנהג המעורב דווקא.

            אמנם עברו התעבורתי של המערער מכביד וכולל למעלה מ-100 הרשעות, אך בשים לב לכמעט יובל שנים של נהיגה, כאשר בשנים האחרונות אין לחובת המערער עבירות חמורות, אלא עבירות שאינן מעידות על מסוכנות, ובשים לב לגילו של המערער ולעיסוקו, מצאתי, אף אם לפנים משורת הדין, להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא באופן של הפחתת עונש הפסילה בפועל לכדי 30 יום, כאשר יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

            על המערער להפקיד את רשיון נהיגתו במזכירות בית המשפט קמא עד ולא יאוחר מיום 6/2/05, שעה 11:00

ניתן היום, 16 ינואר 2005, ו' שבט תשס"ה, בלשכתי.